חוק
הדיור הציבורי - הצדק הזה כולו שלהם.
התפרסם
בגלובס 26.10.98
חוק הדיור הציבורי אשר עבר השבוע בכנסת ריכז דרמה פוליטית
אמיתית אשר הגיעה לשיאה ביום קבלת החוק. מי שנקלע למסדרונות הכנסת ביום שני האחרון
יכול היה לראות התרוצצות משמעותית של ח"כים, אנשי משרד האוצר ומשרד ראש
הממשלה, כשמעל כולם מנצח בפנים מתוחות מדאגה ח"כ מאיר שטרית, שהוביל את
התנגדות לחוק החשוב.
לנו, בקשת הדמוקרטית, שליווינו את החוק, והיינו מיוזמיו,
נראה כי הרגע אכן חשוב ומכריע ביותר. חוק הדיור הציבורי הוא, ללא צל של ספק, חקיקה
ומהלך חברתי מהחשובים שנעשו בחברה הישראלית מאז ומעולם.
כשיצאנו לדרך, במאי 1997, ידענו כי יש עוצמה אדירה לטענה
הקושרת בין האופן בו מתייחסת מדינת ישראל לסקטורים כמו הסקטור החקלאי או לבעלי
אינטרס אחרים כמתנחלים או חרדים, ולאופן שבו היא בוחרת להתעלם מצרכיו של 130,000
דיירי הדיור הציבורי, שאין להם לובי ואין הם מופיעים בדיון המרכזי של החברה
בישראל. תושבי הדיור הציבורי לא
זכאים למה שאחרים נוטלים ללא כחל ושרק: מחיקת חובות הקיבוצים בסך מיליארדי שקלים,
ספסרות הקרקע הבוטה של שודדי הקרקעות, ההשתלחות בקופה הציבורית של בעלי עניין
אחרים ומולם עמד ציבור שלם שנדרש לשלם על
דלות דירותיו במשך עשרות שנים.
רק השבוע, יש לציין, הציע העיתונאי אברהם טל בעיתון
"הארץ" לברר מי נתן מה בחברה הישראלית ולחלק את ההטבות על בסיס זכויות
בחברה הישראלית- לרמוז כאילו יש מי שנתן יותר ומי שנתן פחות ולכן אין הוא ראוי.
היה גם מי שאמר וחשש כי האופן בו אנו קושרים בין זכויותינו
לדירות בדיור הציבורי לבין שאלות אדמות מדינה שבעיקרן הן אדמות מושבים וקיבוצים,
ירחיקו מעלינו גם את האופוזיציה ולא נצליח למצוא גם חברי כנסת מהאופוזיציה שיתמכו
במהלך.
מאז מאי 97 החל מאמץ אינטנסיבי שנשא פירות באופן מהיר יחסית:
מששמה "הקשת הדמוקרטית המזרחית" את נושא הדיור בסדר היום הציבורי
הישראלי, שינה הדיור הציבורי את מעמדו. ממצב של ערב הפרטה ותכנונים למכירת הדירות,
כנראה לבעלי ממון, שלטשו עיניהם לאדמות ולשכונות, לדיון נוקב על מעמדם של השכונות
והאנשים. המאמץ הציבורי-תקשורתי שלנו בלם בשלב ראשון את המגמה.
לאחר מכן, התפנינו לנהל את המאבק הפרלמנטרי. ממשלת ישראל
מצידה גם היא לא הרפתה ממאבקה בחוק ובכוונתו, כשהיא משלחת בחוק את ח"כ מאיר
שטרית. זה האחרון עשה את כל מה שידע בהלכות תרגילים פרלמנטרים ושאר תרגילים
מסריחים כדי להפיל את החוק. הגדיל שטרית לעשות בציניות מדהימה כשבקש במרץ 98 לראות
בהצבעה בעד הקריאה הראשונה הצבעת אי אמון בממשלת נתניהו. ראש הקואליציה, משראה את
ההפסד הפרלמנטרי המתקרב, העדיף להצביע אי אמון בשולחו, נתניהו, מאשר לאשר את החוק.
הכל כדי לעכב את קבלתו של החוק. אפילו המגבית היהודית גויסה לרוץ ולבוא מחו"ל
כדי לספר לדיירי הדיור הציבורי שהדירות הן בכלל שלהם.
ההפגנות מול ביתו של ח"כ שטרית ביבנה מידי יום שישי
במשך מספר שבועות לא הותירו עליו רושם מיוחד. נשים מבוגרות, משפחות וילדים, אנשים
שהתפנו לבוא מעמל יומם ולהפגין מול חווילתו של שטרית, וזה אטם את אוזניו וכינה את
המפגינים "ציבור מוסת".
אולם, יותר משהפתיעו השבוע מאמציו של שטרית, היה זה ח"כ
אריה דרעי שהתנגדותו ליוזמה חברתית שאחרים אחראים לה ולא הוא, פשוט עיוורו את
תבונתו הפוליטית המפורסמת. דווקא ש"ס, זו שעזרה לחוק בשלביו המוקדמים בחרה
להתנגד לחוק ברגע המכריע.
נפגשנו עם אריה דרעי וסיעת ש"ס על שריה בכנסת כשעה לפני
ההצבעה. מול פוליטיקאים חרדים בני דור שני ניצבה חבורה אחרת של "הקשת
הדמוקרטית המזרחית". בתום שעה של ויכוח נוקב, שבמהלכו התחייב דרעי כי לא
יאפשר לאף ממשלה בישראל ל"מרוח" או לבטל את תקנות מכירת הדירות כל עוד
הוא בממשלה, לצערנו, לא השתכנעו בש"ס להצביע בעד החוק.
ניסינו לחשוב מדוע דרעי כה קשוח בעמדותיו, ויצאנו לחברי כנסת
אחרים בניסיון לשכנע אותם בחשיבות החוק. מעניין, כי ב"דרך השלישית"
מצאנו אוזן כרויה לנושאים החברתיים ולחשיבותו של חוק הדיור הציבורי. המפלגה שחרתה
על דגלה את רמת הגולן, השכילה להפנים רגישות חברתית כי בית הוא מנכסיו החשובים שיש
לו לאדם . ב"דרך השלישית" הטו את הכף ותמכו בחוק למגינת ליבו של שטרית
ולהפתעתו של אריה דרעי. בכך עשתה ה"דרך השלישית" מהלך, שאולי הוא החשוב
בחקיקה החברתית של מדינת ישראל מאז קמה.
עכשיו ממהרים במשרד האוצר לתכנן את עיכוב ביצועו של החוק.
כדאי לפקידי האוצר לשנן כי כ- 130,000 דיירי הדיור הציבורי מתייחסים מעתה אל ביתם
כאל נכס שלהם - פגיעה בקניינם היא פגיעה ברכושו של ציבור גדול, והיא בהחלט
בעייתית.
ומשהו קצת אישי לסיום. מה לא אמרו וכתבו עלינו
ב"קשת". בעיקר, נטען כאילו אנחנו תנועה של אינטלקטואלים שלא מחוברים
לרחוב. היו גם כאלה שהספידו אותנו. התנועה הזו רושמת לעצמה היום הישג חברתי גדול,
שהוא יותר מהישגי כל התנועות החברתיות גם יחד שקמו בישראל. כל זאת מבלי לצאת
לרחובות, מבלי להדליק צמיגים ולהבעיר את המדינה. רק ביכולתנו, להפנים את כללי השיח
ולהיות לטובים שבתלמידים שלמדו את השפה: הפוליטית, התקשורתית, המשפטית והאקדמית.
בתחילת המאבק על הקרקעות והדיור הציבורי תחת הסיסמא:
"האדמה הזו גם שלי" נפגשנו עם נציגי ועדת רונן שבחנה את טענות
"הקשת הדמוקרטית המזרחית". כשהצגנו מולם טיעונים משפטיים ומוסריים חדים
כתער על העוול שבחלוקת הקרקעות וחוסר הצדק במקרה של הדיור הציבורי, הביטו בנו
נציגי הועדה, השפילו מבט לקצות נעליהם ובקול חלש אמרו: אתם צודקים. באותם הרגעים
לא הייתי שם בגפי, חשבתי על הוריי, הוריהם, אנשי השכונה שלי, כולם עמדו שם איתי.
חוק הדיור הציבורי שהתקבל השבוע, הצדק הזה, הוא כולו שלהם.
משה קריף -
דובר הקשת הדמוקרטית המזרחית