Make your own free website on Tripod.com

למה אתם ממהרים?

 

פורסם ב"הארץ" ב- 14.6.98

 

אבא שלי, שרת ואיש תחזוקה באחד מבתי הספר היסודיים באזור השרון, אינו מתכנן בקרוב לרכוש דירה בפאריז או על גדות התמזה. סביר להניח, כי רבים מאוד מקרב אזרחי ישראל, שהפרוטה לא מצויה אצלם בשפע, לא יפתחו כעת חשבון בנק בשוויץ או אוסטריה. בטוחני, עם זאת, שכך ינהגו אלה שעבורם יתאפשר כעת לנייד את ההון הגדול שצברו בארץ אל מחוצה לה.

יש בקרבנו כאלה שעשו כאן קופה לא קטנה, וכעת מותר להם, על פי חוק, להוציא את הכסף למדינות אחרות או לקנות נכסי נדל"ן בכל העולם. השאלה העולה ממגמה זו מדוע? ולמה דווקא כעת?

האם מדובר בצעד כלכלי צרוף או שמא יש מי שכווניה העתידיים של מדינת ישראל מטיל עליו אימה כה גדולה שהוא מבקש להוציא את הכסף מכאן ומהר, כי מי יודע מה ילד יום.

אני, אגב, מאלה הסבורים כי מאחורי ההחלטות הכלכליות המנוסחות בקפידה חבויה תפיסת עולם שלמה ומקופלת אידיאולוגיה טוטלית, שממנה ניתן ללמוד, בעיקר, על מי שמחזיק בה. למשל, ההפרטה עליה מדברים בבהירות ובצחות לשון רבים מקברניטי הממשלה והמשק, משמעותה היא העברת נכסים לאומיים, במחירי מציאה, לבעלים פרטיים. הדגם הכושל, לפיו הועברה הבעלות על הרכבת באנגליה לידיים פרטיות, דבר שלא תרם ולא כלום ליעילותה, הולך ומושרש אצלנו, וכהרגלנו כישראלים גם את ההפרטה אנו יודעים לעשות ובגדול.

בעבר התנהלו הארגונים הכלכליים הגדולים של המשק הישראלי בידיים ציבוריות באופן חסר יעילות לחלוטין. בפועל, כשהציבור המזרחי במדינת ישראל החל לעלות בסולם ההיררכי של התפקידים הציבוריים בארגונים אלו, וכאשר הגיע לעמדה המסכנת את ההגמוניה, את האוליגרכיה השלטת, מיד נזעקה האחרונה לעקר מתוכן ולפרק לרסיסים את הארגונים שעוד מעט קט יעברו לידיים הלא נכונות.

כך בהסתדרות, בבנק הפועלים, בכור, בשיכון ובינוי וכו', השליטה בתאגידים הייתה לא יעילה מכל בחינה שהיא: ארגון אנכרוניסטי, מנוהל בשיטות ניהול של ימי האתמול, כל זה לא היווה כל עילה לפירוק המוסדות הכלכליים האמורים. אולם עם "נפילתה" של ההסתדרות בידיהם של עסקני מועצות פועלים שלהם  נוכחות מזרחית הגיע ח"כ חיים רמון ובסיוע ניהולו הכושל של ישראל קיסר התפרקה המערכת לרסיסיה. אגב, שלא תהיינה אי הבנות. שליחיו של מעשה הפירוק יכולים להיות מנהלים מזרחים גאים.

לבסוף, בנק הפועלים נרכש ע"י תד אריסון, ישראלי, שסיפור האופן בו כבש את נצרת כבר סופר ע"י חברו לג'יפ דוד בר אילן - יועץ התקשורת של ראש הממשלה. יוצא שבפועל כשכבר הגיעו המזרחים אל העוצמות הכלכליות הפוליטיות הם מצאו קופה ריקה, תהליך דומה קורה היום בסיפור חוק "עיגון זכויות החקלאים בקרקע" (שהיא קרקע מדינה, קרי, רכוש כלל אזרחי המדינה), שהעבירו לא מכבר בכנסת אנשי הלובי החקלאי. גם בדוגמא הזו אנו עדים כיצד מיעוט בעל קשרים מנציח את מה, שמאז ומתמיד הוא ראה כשייך לו.

הציניות, לפיה מיליוני הדונמים, שניתנו לתנועות ההתיישבות חינם אין כסף, הופכים כיום לרכוש החקלאים, היא שמוכיחה לנו שוב ש"פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה".

העברת חוק "עיגון זכויות החקלאים בקרקע" יאפשר לקיבוצים, למושבים ולחברות חקלאיות להתעשר ולעשות הון עצום, מיליארדים של שקלים למעשה, מאדמות מדינה שניתנו להם לצורכי עיבוד חקלאי ולא בכדי להקים תחנות דלק, מרכזי קניות או שכונות לבתים צמודי קרקע.

כיום, מתנהל הדיון המשמעותי ביותר בציבוריות הישראלית סביב נושא הקרקעות, הדיון מתנהל עם הפלסטינים באשר לקרקע שלהם ועם הקיבוצים והמושבים על הקרקע עבורם. ערב שנתה החמישים של המדינה נעלם פעם נוספת ציבור שלם, לא בהיסח הדעת, מהדיון על המשאב הלאומי החשוב ביותר - הקרקע. ציבור המזרחים בישראל המתגורר בשכונות ועיירות פיתוח, הנאבק על מקום העבודה החי את חייו מיום ליום, אינו  מודע לשוד הקופה הציבורית, המתנהל ממש מתחת לחוטמו, ומתפרסם בעמודי הנדל"ן של העיתונות.

אם נזקק אדם מובטל או נכה לסיוע מהמדינה, או מהביטוח הלאומי, מפעילה המדינה מולו מנגנון דרקוני ומפלצתי הבודק: האם הוא ראוי? מנגנון עצום של אישורים: לך תביא אישור שאין לך הכנסה נוספת, שמשפחתך דלת אמצעים, שהוריך סיעודיים וכך הלאה. סגן שר השיכון, פורוש, אף הרחיק לכת וקבע כי מי שיבקש לרכוש את דירתו מ"עמידר" יצטרך להוכיח כי אינו בעליו של כל אמצעי תחבורה, ממשאית ועד טוסטוס. כלומר, אם יש לך אופניים עם מנוע עזר המדינה לא מתכוונת לעזור לך.

אבל, כשמול המדינה ניצב הקולקטיב החקלאי, ומדובר בכסף גדול, מיליארדי שקלים, אז, אין בעיה, לא צריך קבלות ואישורים והכל נעשה בלי היסוס ובלי בושה.

מה לא נכתב על סיפור הכפייה החרדית, ניצול הקופה הציבורית ושליטתו של מיעוט חרדי ברוב חילוני ובצדק. אף לא אחד מאלה שהצטמררו מהדורסנות של המיעוט לא יצא לרחובות בכדי להפגין כנגד השתלטותו והשתוללותו של מיעוט חקלאי דורסני על המשאב הלאומי היקר ביותר, האדמה.

הרושם העולה מהלהיטות הזו לקבוע עובדות בקרקע, מגל ההפרטה שנעשה במהירות בכדי להעביר את נכסי המדינה לבעלות פרטית, מהחקיקה המאפשרת  לציבור מצומצם לקנות נכסי נדל"ן ולפתוח חשבונות בנק בחו"ל, כל אלה  מריחים בולמוס ופחד. לכאורה, אין כל סיבה למהר, הרי אנחנו כאן לעוד הרבה זמן, עם אריה דרעי כראש ממשלה או עם אהוד ברק. אסור לנו לשכוח כי זוהי "דמוקרטיה במיטבה". הלא "אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

 

משה קריף - דובר הקשת הדמוקרטית המזרחית.